שנים רבות, כעסתי על עצמי, על כך שאני אכלנית רגשית. שאלתי את עצמי, פעם אחרי פעם, למה ואיך אני נופלת כל פעם לאכילה הרגשית? לא הבנתי, הרגשתי חלשה, הרגשתי שאין לי כוחות להתמודד איתה. הייתי כל הזמן במאבקים, הותשתי, נגמרו לי הכוחות, דבר שהביא אותי שוב לאכילה הרגשית. לא הצלחתי לשבור את המעגל...

אם זכרוני אינו מטעה אותי, תחילת האכילה הרגשית אצלי הייתה בכיתות א-ב, כשהייתי ילדה. כשהתחלתי לחקור את עצמי על הנושא, הבנתי שהיא התפתחה אצלי מכיוון שהייתי ילדה מאוד רגישה, והיה לי מאוד קשה להכיל את העוצמה שבה הוצפתי ברגשות. כל רגש שחוויתי היה מועצם: שמחה, עצב, התלהבות, כעס ועוד.
היום אני יודעת שהעובדה שהתמודדתי עם מוות בגיל 7 (בעצם העובדה שלא יכולתי להתמודד ולהכיל את הרגש של האובדן) , היא זו שטרפה את כל הקלפים ושם הפסקתי להבחין בין רגשות שאני מסוגלת להתמודד איתם לאלה שלא. מכיוון שהחלה אצלי האכילה הרגשית בכניסתי לבית הספר, לכיתה א' : מוזמנים לקרוא את הבלוג הקודם:
http://www.play-healthy.co.il/#!לא-כל-כך-יפה/cf5v/2
מכיוון שלא הצלחתי להכיל את כל הרגשות, הגיעה אצלי האכילה הרגשית, היא נתנה לי מקום מפלט, היא נתנה לי שקט, היא באה בעצם להגן עלי, כי לא ידעתי איך לפעול אחרת, לא היה מי שיכוון אותי מה לעשות. האכילה הרגיעה אותי. כשהייתי עצובה ורציתי לבכות, אכלתי במקום, כי הרי הסבירו לי שילדות גדולות לא בוכות, לאט, לאט, הפסקתי להבדיל בין הרגשות השונים והתחלתי לאכול בכל פעם שחוויתי רגש מסוים. נכנסתי למערבולת שלא ידעתי איך לצאת ממנה וגם לא היה מי שיעזור לי.
העליתי במשקל וככל שהמשקל עלה, פחות אהבתי את עצמי, אז אכלתי יותר.
אז איך זה שכשהבנתי, זה לא עזר לי להפסיק את האכילה הרגשית? ההבנה כשלעצמה היא תחילת הדרך, האמת שהיום אני יודעת שלא חייבים לשים את האצבע, היכן החלה האכילה הרגשית, אלא להבין מה אנחנו רוצים להשיג באמצעותה, מה חסר לנו באותו רגע.
אני הבנתי שאני רוצה להשיג באמצעות האכילה הרגשית שקט ושלווה, לפעמים ביטחון ולעיתים שמחה. למדתי על עצמי שיש דרכים חלופיות טובות יותר עבורי להשיג את מה שחסר לי בחיים והתחלתי להתאמן בליישם אותם.
לאט לאט, פוחתת לה האכילה הרגשית, ואני משיגה את השקט שלי וכל מה שאני זקוקה לו.
אני מודה לך "אכילה רגשית" שבאת ושמרת עלי, כשהייתי ילדה ולא היו לי כוחות ודרכים להתמודד עם המציאות, תודה לך שהגנת עלי והרגעת אותי. אני נפרדת ממך באהבה גדולה, איני זקוקה לשירותייך יותר, מבטיחה שנישאר ידידות טובות.
אם בתך עצובה ואינך יודעת איך לעזור לה, היכנסי לקישור כדי לנסות להבין אותה יותר: לחץ כאן